שאלות נפוצות
שאולות ותשובות בנושא דיני משפחה ודיני מקרקעין
כעיקרון, בתחום דיני המשפחה ישנן שתי ערכאות שיפוט. הערכאה הראשונה היא הערכאה הדתית (אנו נתייחס רק לבית הדין הרבני). הערכאה השנייה היא בית המשפט לענייני משפחה. היחס בין שתי הערכאות הללו הוא מורכב ונסביר – לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין, שכן הדין בישראל מכפיף את דיני הנישואין והגירושין לדין הדתי בלבד, אשר חל על בני הזוג. עם זאת, לבית הדין הרבני אין סמכות לדון בעניינים אחרים הנוגעים לנישואין וגירושין, כגון – משמורת ילדים, חלוקת רכוש בין בני זוג (למעט חריגים שלא נרחיב עליהם עתה). מנגד, לבית המשפט לענייני משפחה, יש סמכות לעסוק בכל עניין "משפחתי", כלומר – החל מענייני מזונות, משמורת ילדים, צוואות וירושות, מזונות (גם לבית הדין הרבני יש סמכות לעסוק בענייני מזונות), אימוץ ועוד מגוון רב של נושאים. לא פעם, קיים מתח בין שתי הערכאות ולכן תמיד חשוב להיעזר בעורך דין משפחה, אשר יידע לנווט את התיק שלכ/ם לערכאה המוסמכת והנכונה בשבילכן/ם.
לא ולא! הסכם גירושין חתום, לא מהווה עילת גירושין ואי אפשר לכפות גירושין על אישה אשר חתמה על הסכם מעין זה.
חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), הוא החוק המסדיר את ענייני הירושות והצוואות במדינת ישראל. ההבדל בין ירושה לצוואה הוא כדלקמן: צוואה היא מסמך שנכתב ע"י המנוח כאשר עוד היה בחיים, שתכליתה היא לצוות, מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו. צוואה, במידה והיא נכתבת כדין (בין אם בכתב, בפני עדים או בפני רשות), מחייבת את יורשיו של המנוח ואת כל השאר (לאחר שהיא מאושרת ע"י רשם הירושה). במסגרת צוואה, יכול המנוח לצוות כל מה שיחפוץ, למשל: להוריש את כל רכושו לאנשים שגרים בדירתו השכורה.
לעומת זאת, ירושה רלוונטית רק למקרים שבהם אדם לא כתב צוואה. במקרים כאלו קובע חוק הירושה, כי בהיעדר צוואה, היורשים עפ"י חוק הם ילדיו של המנוח ואשתו (או בן או בת זוגו). כלומר, בהיעדר צוואה, קיימת ירושה עפ"י חוק הירושה. מי שמבקש לשנות מסדר הירושה עפ"י החוק, רשאי לכתוב צוואה.
כן! בעל כזה, לאחר שאשתו תוכיח את עצם סיבוכה בחובות בגלל בעלה, עשוי להיות מחויב בגט.